תמ"א 38 היא תכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה. פרויקט זה מתייחס אל מרבית הבניינים שנבנו בישראל עד שנת 1980, אך נשאלת השאלה מדוע רוב הפרויקטים של תמ"א 38 בשנים האחרונות נפוצים דווקא במרכז הארץ ולא בפריפריה? איש העסקים והנדל"ן צבי גולדפינגר מסביר את המגמה הזו.
איש העסקים צבי גולדפינגר מציין שהתמריצים הרבים שהתווספו לתמ"א 38 המקורית שיפרו משמעותית את הכדאיות הכלכלית, ואכן בשנים האחרונות ניתן לראות יותר ויותר פרויקטים של התחדשות עירונית – בעיקר במרכז הארץ ובאזורים בהם ישנו ביקוש גבוה לנדל"ן.
יחד עם זאת, ישנן עדיין לא מעט בעיות שמעיבות על מימוש התכנית, בעיקר חוסר כדאיות לממש אותה ביישובי הפריפריה, או תופעות אחרות של התנגדות הרשויות המקומיות והקשיים בהם נתקלים היזמים במציאת המימון לפרויקטים, וזאת בעקבות דרישות גבוהות של הבנקים.
הכדאיות הכלכלית
איש הנדל"ן צבי גולדפינגר מפרט שהכדאיות הכלכלית לבצע פרויקט תמ"א 38 נעוצה ברווח שהיזם (הגוף המממן את הפרויקט) יכול לייצר בחיזוק המבנה ובניצול נכון של זכויות הבנייה לשם הרחבתו ושדרוגו באלמנטים שלא קיימים בבניין הישן. היזם יכול להרוויח וכך להביא להחזר ההשקעה במהירות? כך הולכת וגדלה הכדאיות הכלכלית לביצוע הפרויקט.
הכדאיות הכלכלית היא הסיבה שבגינה כמעט כל היזמים מעדיפים לבצע פרויקטים של תמ"א 38 במרכז הארץ ולא ביישובי הפריפריה. הביקוש לדירות במרכז הארץ גבוה יותר וכאמור, פוטנציאל הרווח הכלכלי שמפיק היזם גבוה יותר.
כידוע, אחוז ניכר מאוכלוסיית מדינת ישראל חיה בקו 'חדרה-גדרה', ולכן הביקושים לדירות וכנגזרת מכך הביקושים לביצוע פרויקטים של תמ"א 38, נמוכים. חשוב לזכור שאזורים אלו קרובים יותר לחזית, מרוחקים מאזורי התעשייה והמסחר המשמעותיים בארץ (המצויים בערים הגדולות) ושהמחירים בהן נמוכים בהשוואה למרכז. לכן, מספר הפרויקטים בהם נמוך עד אפסי.